Vayedaber

Baba Batra

Daf 2b

משנה: אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת קַבִּין לָזֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה. וְלֹא אֶת הַגִּנָּה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בֵּית רוֹבַע. וְלֹא אֶת הַטְּרִיקְלִין וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ וְלֹא אֶת הַטַּלִּית וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד עַד שֶׁיְּהֵא בָהֵן כְּדֵי לְזֶה וּכְדֵי לָזֶה. זֶה הַכְּלָל. כֵּל שֶּׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו חוֹלְקִין וְאִם לָאו אֵין חוֹלְקִין. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶן רוֹצִין אֲפִלוּ בְפָחוּת יַחֲלוֹקוּ. וְכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶן רוֹצִין לֹא יַחֲלוֹקוּ.

Traduction

On ne peut partager une cour (l’un ne peut pas forcer l’autre de la partager) que si, après le partage, les deux associés se trouvent avoir chacun une cour d’au moins 4 coudées; pour un champ, il faut qu’il reste à chacun une étendue de terrain qui produise neuf Kab. R. Juda exige neuf demi Kabs pour chacun (9)La moitié.. Pour un jardin, il faut qu’il reste à chacun une étendue qui produise la moitié d’un Kab. R. aqiba dit: ce sera un quart de Kab. Quant aux palais, triclinium et murus (tourelle), aux colombiers, aux vêtements, aux bains, aux pressoirs aux champs pourvus d’une source d’eau, il faut qu’il y ait pour chacun une partie suffisante à son usage. En règle générale: si l’objet doit conserver après le partage son nom, on peut le partager (un associé peut contraindre l’autre d’en faire le partage); mais si après le partage l’objet ne peut plus conserver son nom (p. ex. un vêtement qui après le partage ne sera plus qu’une étoffe), on ne le partage pas. Tout ce qui précède s’applique au cas où l’un veut le partage, et l’autre ne le veut pas; mais si les associés veulent le partage, on peut toujours partager l’objet, si petit qu’il soit. Si deux individus possèdent ensemble un des livres saints (de la Bible), ils ne devront pas le partager, quand même ils le veulent d’un commun accord.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין חולקין את החצר. אין אחד מן השותפין יכול לכוף את חבירו לחלוק החצר עד שיהא בה ארבע אמות לכל אחד מן השותפין חוץ מן הפתחים שכל בית שבחצר צריך לפני פתחו ארבע אמות לפרק משאו מעל חמורו וחוץ מאותן ארבע אמות צריך שיהא בחצר ארבע אמות אחרות לכל אחד לשאר תשמישי' ואז יהיה בחצר דין חלוקה:

תשעה חצאי קבין. ולא פליגי אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה ובאתריה דר' יהודה היתה עושה תבואת שדה בת תשעה חצאי קבין כשדה בת תשעה קבין באתרייהו דרבנן:

בית רובע. מקום לזרוע בו רובע הקב והלכה כת''ק וכל זה בארץ ישראל אבל בבל בשדה שיעור כדי חרישת יום לזה וחרישת יום לזה ובגינה כמפורש התם:

טריקלין ומורן. מיני פלטין הן:

כדי לזה וכדי לזה. שלאחר שיחלוקו ויטול כל אחד חלקו יהיה בכל חלק כל אחד מהם מקום ראוי שיקרא טריקלין ומורן שישאר שמו עליו בקצתו מה שהיה בכולו:

אימתי בזמן שאין שניהם רוצין. אין האחד יכול לכוף את חבירו לחלוק בעל כרחו אבל יכול לכופו לענין גוד או אגוד מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני חלקי כשער הזה:

וכתבי הקודש. תורה ונביאים וכתובים לא יחלוקו. אם הם בכרך אחד אבל בכרכים הרבה כל ספר בפני עצמו אם רצו חולקים:

הלכה: כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת כול'. אָמַר רִבִּי לָא. כֵּינִי. אוֹרְחָא דְּמָאן דְּמִתְפַּרְנֵס מַבְנֵי לֵיהּ שׁוּר. שֶׁנֶּאֱמַר הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עוּזּוֹ וגו'. תַּנֵּי. שָׁהָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר לְקוּפָּה. לִכְסוּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. לְפִיסִים וּלְזִימִיּוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. 2b בָּתָר כָּל הִלֵּין מִילִּין אִיתְמַר לְפִיסִים וּלְזִימִיּוֹת י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לְחִיטֵּי הַפֶּסַח בֵּין לִישָּׂא בֵין לִיתֵּן.

Traduction

R. Ila explique l’avis de R. Simon b. Gamliel: c’est l’usage des gens aisés d’entourer la maison d’un mur, comme il est dit (Pr 10, 15): le bien du riche est sa ville forte. On a enseigné (8)''V. Tossefta, Demaï 4; Cf. J., (Pea 8, 7).'': celui qui a résidé dans un endroit un mois est considéré comme habitant pour contribuer à la caisse hebdomadaire des pauvres; au bout de 6 mois, il contribuera à l’habillement, et après un an, au tribut et à l’amende, zhmia. Pourquoi, après avoir énoncé les 2 premiers délais, ajouter le dernier détail, au bout d’un an? (que peut-il y avoir de plus)? C’est, dit R. Yossé b. R. Aboun, pour la provision de Pâques, soit qu’il s’agisse de contribuer comme habitant, soit de recevoir, comme pauvre (le délai sera d’un an).

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר רבי לא. טעמא דרשב''ג מפרש דקאמר לא כל החצירות וכו' דכן הוא הדרך דמאן דמתפרנס כלומר שיש לו פרנסה בשופי ובריוח ועתיר בנכסין הוא בונה לו חומה סביב לביתו ובית שער לו כדכתיב הון עשיר וגו' ולא כל בני אדם ראוין לזה:

תני. בתוספתא דפיאה פ''ד:

לקופה. שהיא נגבית מע''ש לע''ש ומתחלקת לעניים:

לכסות. עניים אם שהא ששה חדשים הרי הוא כאנשי העיר:

לפסים ולזימיות. זימיות מיני מסים. והתם גריס לעניי העיר שנים עשר חדש:

ובתר כל הלין מילין. ופריך הש''ס וכי אחר דחשיב כל הני דלעיל דלזה שיעורו אם שהה שם שלשים יום ולזה ששה חדשים א''כ לענין מאי איתמר לפסים וכו' י''ב חדש ומאי ניהו דהני בעי טפי:

לחיטי הפסח. לפסים מלשון פיסת בר דלזה צריך י''ב חדש:

בין לישא. בעול אם שאר בני העיר לחיטי עניים לפסח אם שהה שם י''ב חדש:

בין ליתן לו. אם עני הוא ושהה שם י''ב חדש נותנין לו מחיטי עניים:

הלכה: אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלַּפְּתָחִים. וְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא כֵּן. אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לָזֶה וּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לָזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ לֹא שֶׁהֵן לוֹ לְקִנְייָן אֶלָּא שֶׁיְּהֵא מַעֲמִיד בְּהֶמְתּוֹ לַשָּׁעָה וּפוֹרֵק חֲבִילָתוֹ. רִבִּי יוֹנָתָן מַקְשֵׁי. כְּלוּם אָֽמְרוּ אַרְבַּע אַמּוֹת אֶלָּא שֶׁיְּהֵא מַעֲמִיד בְּהֶמְתּוֹ וּפוֹרֵק חֲבִילָתוֹ לַשָּׁעָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. אַף חוּלְייַת הַבּוֹר יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. אַף בֵּית הַתַּרְנוֹגַלִּין יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת.

Traduction

R. Yohanan dit: les 4 coudées d’espace qui doivent rester à chaque associé (après le partage de la cour) ne comprennent pas les 4 coudées auxquelles chaque propriétaire a droit devant sa porte. En effet Bar-Qappara a enseigné: On ne peut contraindre un associé au partage de la cour que si, après le partage, il doit rester à chacun 8 coudées; ce n’est pas, dit R. Yohanan, que ces 4 coudées de franchise constituent une propriété privée du riverain, mais c’est un espace suffisant à y faire arrêter sa bête de somme chargée et la débarrasser du fardeau. R. Jonathan observa au contraire: est-ce qu’en parlant de 4 coudées on a fait la restriction que cet espace serve seulement à l’arrêt et à la décharge de la bête de somme? Elles sont acquises en tout au propriétaire. On a enseigné (10)Tossefta à Baba Metsia 11.: le bord du puits comprend un espace libre de 4 coudées (pour déposer le seau et se mouvoir). De même on a enseigné à l’école de R. Yanaï: la basse-cour comprend un espace supplémentaire de 4 coudées.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ארבע אמות שאמרו וכו'. כדפרישית במתני':

לא שהן לו לקניין. שיהא שלו לגמרי אלא לפי שעה להשתמש בה לפני פתחו להעמיד בהמתו ולפרק משאוי:

ר' יונתן מקשי. על דברי ר' יוחנן שאמר לשעה:

כלום אמרו ארבע אמות. לפני פתחים אלא שיהא וכו' לשעה בתמיה דאם אמרו ארבע אמות יש לו משמע שהן שלו לגמרי:

אשכח תני. בתוספתא דב''מ פ' י''א:

אף חוליות הבור יש לה ארבע אמות. לפני הבור להעמיד דליו שם ובזה ודאי לפי שעה הוא וא''כ ל''ק על דר' יוחנן:

Baba Batra

Daf 3a

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בַּנָּייָה. בַּכֹּל הַשׁוּתָפִין מַמְחִין זֶה עַל זֶה בֶחָצֵר חוּץ מִן הַכְּבִיסָה מִפְּנֵי כְּבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. הָדָא דְתֵימַר. בְּמָקוֹם שֶׁהַנָּשִים מְכַבְּסוֹת. אֲבָל מְקוֹם שֶׁהָאֲנָשִׁים מְכַבְּסִין לֹא בְדָא. 3a וְדָא דְתֵימַר. חוּץ מִן הַכְּבִיסָה מִפְּנֵי כְּבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. בְּרַם בְּד̇ אַמּוֹת דְּנַפְשֵׁיהּ מַמְחֵי הוּא בְיָדֵיהּ. וְדָא דְתֵימַר. בַּכֹּל שׁוּתָפִין מַמְחִין זֶה עַל זֶה בֶחָצֵר. בְּכָל הֶחָצֵר. בְּרַם בְּד̇ אַמּוֹת דְּחַבְרֵיהּ לֹא מַמְחֵי בְיָדֵיהּ. וְאִם הָיָה הַמָּקוֹם מִנְדְּרוֹן אֲפִילוּ בְּד̇ אַמּוֹת דְּחַבְרֵיהּ מַמְחֵי בְיָדֵיהּ. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אַתְּ שְׁפִיךְ גַּו דִּידָךְ וְהוּא נְחִית גַּו דִּידִי.

Traduction

R. Yohanan dit au nom de R. Banieh (11)J., (Nedarim 5, 1).: les associés peuvent s’interdire réciproquement tout usage domestique dans la cour, sauf de laver; car il n’est pas convenable pour les filles israélites d’aller laver le linge au dehors. Toutefois, dit R. Mathia, cet interdit est applicable à la localité où les femmes lavent le linge, mais dans les localités où c’est un travail fait par les hommes, cette restriction serait sans motif. Quant à la réserve même, de ne pas pouvoir défendre le lavage dans la cour, par raison de convenance à l’égard des filles israélites, elle est seulement applicable au milieu de la cour, tandis que dans les 4 coudées voisines de sa porte chaque propriétaire peut interdire tout usage qui lui déplaît. Quant à la règle que les associés peuvent s’interdire réciproquement l’usage de la cour, il s’agit du milieu de la cour qui leur est commune; mais aucun d’eux ne peut interdire à l’autre d’user des 4 coudées voisines de sa porte. Cependant, si le terrain va en pente, l’un (placé au niveau inférieur) peut défendre à l’autre d’user même de ses propres 4 coudées, parce qu’il peut lui dire: tout en versant ton eau sur ton terrain, elle s’écoule dans le mien (et me gêne).

Pnei Moshe non traduit

בכל. הדברים והתשמישים הקבועים יכולין בני חצר השותפין למחות זה בזה שלא לעשותן בחצר:

מפני כבוד בנות ישראל. שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות ולעמוד על שפת הנהר יחפות וגרסי' להאי סוגיא במס' נדרים פ' השותפין הל' א':

לא בדא. בזה לא אמרו דלא שייכא האי טעמא ויכולין למחות:

ודא דאת אמר חוץ מן הכביסה מפני כבוד בנות ישראל. מותר היינו בשאר החצר ברם בארבע אמות דנפשיה שיש לכל אחד ואחד לחלקו ולצורכו יכול הוא למחות ואפילו להנשים שלא יכבסו שם:

ודא דאת אמר בכל שותפין ממחין זה על זה בחצר. ואפילו בכביסה וכדדייקינן דבמקום שהאנשים מכבסין בהא לא אמרו:

בכל החצר. דוקא בשאר החצר שכולן שותפין בה:

ברם בארבע אמות דחבריה. שיש לו לזה אינו יכול למחות ואפילו להאנשים לפי שיש לו רשות להשתמש באותן ארבע אמות במה שירצה:

מנדרון. משופע ומדרון יכול הוא למחות בידו מפני שאומר לו אתה שופך בתוך חלקך ומ''מ המים באים בתוך שלי:

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן. מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב נִכְנָסִין לְבֵיתוֹ וּמְעָֽרְבִין לוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. וְהָא תַנֵּי. וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב. אֵינוֹ מְמָאֵן נִכְנָסִין לְבֵיתוֹ וּמְעָֽרְבִין לוֹ עַל כּוֹרְחוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמָאֵן. אֲבָל אִם הָיָה מְמָאֵן לֹא. וְתַנֵּי כֵן. כּוֹפִין הֵן בְּנֵי הַמָּבוֹי זֶה אֶת זֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶן לֶחִי וְקוֹרָה לַמָּבוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְעָרֵב. אֶלָּא מִנֶפֶשׁ בִּישָׁא לָא בָּעֵי מְעָֽרְבָא.

Traduction

R. Yohanan dit au nom de R. Eléazar b. R. Simon (12)J., (Eruvin 7, 10).: si quelqu’un ne veut pas poser l’éruv (lien symbolique des cours pour le transport shabatique), on entrera au besoin dans sa maison, et l’on posera l’éruv malgré lui. En effet, on a enseigné (13)Tossefta, ibid. que l’on agira ainsi s’il ne veut pas poser l’éroub. Mais s’il n’a pas encore refusé, pourquoi entrer chez lui et le contraindre? Il s’agit, en effet, du cas où il n’y a pas eu refus formel; sans quoi, on ne l’y contraindra pas. Aussi l’on a enseigné: les habitants d’une ruelle sans issue peuvent se contraindre réciproquement d’établir à l’entrée une poutre et une latte de traverse (simulacre de porte, pour constituer une cour intérieure où le jour du Shabat il sera permis de transporter les objets usuels). R. Yossé b. R. Aboun dit: il ne s’agit pas de contraindre celui qui refuse absolument de poser l’éroub (qui ne veut pas se soumettre à cette règle), mais celui qui par avarice ne veut pas contribuer aux frais de l’éroub (celui-ci sera tenu d’y contribuer).

Pnei Moshe non traduit

מי שאינו רוצה לערב. ערובי חצירות נכנסין וכו' וכדמפרש לקמן:

והא תני. בניחותא תניא נמי הכי א''נ קושיא היא דקס''ד בממאן קאמר ומקשי מברייתא דקתני דוקא אינו ממאן וכן מתרץ ליה רבי יוסי ברבי בון לקמיה להא דרבי יוחנן:

מפני שאין ממאן. כלומר דוקא שאינו ממאן בהדיא ואומר איני רוצה בעירוב:

אבל אם היה ממאן לא. דחוששין אנו שמא צדוקי הוא ואינו מודה בעירוב וכדאמר בהאי תלמודא בסוף פ''ז דעירובין:

ותני כן. בתוספתא דלעיל דכופין בני מבוי זה את זה וכו' והאי מסייעתא לברייתא דתני והוא אינו רוצה לערב וכו':

לא שאינו רוצה לערב. כלל קאמר דשמענו ממנו שאינו רוצה ולא מודה בעירוב בהא ודאי לא:

אלא מנפש בישא. מחמת שנפשו רעה ועינו צרה אינו רוצה לתת חלקו בעירוב לזה הוא דכופין לתת חלקו בעל כרחו:

רַב חוּנָה אָמַר. חָצֵר מִתְחַלֶּקֶת לַפְּתָחִין. אָמַר רַב חִסְדָּא. לַזְּבָלִין הִיא מַתְנִיתָא. וְתַנֵּי כֵן. בְּכִירָה טֶפַח בַּזְּבָלִין לְפִי פְתָחִים. בְּאֶכְּסֶדְרָה לְפִי אָדָם. ה̇ חֲצֵירוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בָּאַמָּה וְנִתְקַלְקְלָה. כּוּלָּם מְתַקְּנוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנָה. וְהָעֶלְיוֹנָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ וְהַשְּׁאָר עִם הַשְּׁנִייָה. וְהַשְּׁנִייָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ וְהַתַּחְתּוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כּוּלָּם וּמְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ. חֲמִשָּׁה דִיּוֹטוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּבַּיִת וְנִתְקַלְקֵל. כּוּלְּהָם מְתַקְּנוֹת עִם הַתַּחְתּוֹנָה. וְהַתַּחְתּוֹנָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ וְהַשְּׁאָר עִם הַשְּׁנִייָה. וְהַשְּׁנִייָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ. וְהָעֶלְיוֹנָה מְתַקֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ וּמְתַקֶּנֶת עִם כּוּלָּם. הָיוּ עֲשׂוּיִן לִגְשָׁמִים יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדָן לִכְבִיסָה. לִכְבִיסָה אֵין יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדָן לִגְשָׁמִים.

Traduction

R. Houna dit: une cour sera partagée selon le nombre de portes qui s’ouvrent sur elle (14)De 2 propriétés mitoyennes, l'une a p. ex. 2 portes sur la cour, et l'autre une porte.. R. Hisda dit au contraire: c’est au point de vue du partage du fumier que l’on calcule la proportion des portes, comme il est dit dans l’enseignement suivant (15)''Eruvin ibid.; Tossefta, ibid.'': pour le partage du fumier déposé dans la cour, on compte quel est le nombre des portes qui ont accès là; mais pour l’impôt d’entretien des soldats, on calcule quel est le nombre d’habitants d’une maison. Si plusieurs cours utilisent une rivière qui se trouve à un moment obstruée, toutes devront concourir aux frais de réparation dans la cour supérieure (laquelle profite aux autres); celle-ci devra aussi contribuer aux frais de réparation exigible vis-à-vis d’elle (non plus bas); de même, les autres cours contribueront aux réparations à faire dans la cour qui occupe le second niveau; celle-ci (non la première) contribuera aux réparations a faire dans une place située vis-à-vis d’elle; enfin la dernière (la plus basse) devra contribuer aux frais de réparation à faire dans n’importe quelle cour (elle en tire profit), et elle réparera à ses propres frais (sans autres concours) les dégâts survenus en face d’elle. A l’inverse, lorsque 5 pièces d’habitation diaita débouchent dans une rigole commune, s’il est survenu un dégât qui produit de l’obstruction, tous les possesseurs de conduits doivent contribuer aux réparations à faire chez le dernier; celui-ci réparera le dégât le plus proche de lui (qui le gêne directement); tous les autres possesseurs (intéressés) contribueront aux réparations du second conduit en remontant, lequel est chargé (sans le dernier) du dégât qui lui fait face; enfin, le plus élevé réparera seule dégât qui lui fait face, et devra contribuer aussi aux frais de réparation exigibles pour tous les autres. Sur l’emplacement que les riverains de la cour réservent pour recueillir la pluie, ils peuvent s’interdire réciproquement de laver; mais sur l’emplacement réservé pour laver, ils ne pourront pas s’empêcher mutuellement de recueillir la pluie.

Pnei Moshe non traduit

חצר מתחלקת לפתחין. כגון שהניח חצירו לשני בניו וחלקו לזה יש לו בית ושתי פתחים פתוחין ממנה לחצר ולזה בית עם פתח אחד זה שיש לו שני פתחים נוטל שני חלקין בחצר והשני חלק אחד:

לזבלין היא מתניתא. רב חסדא פליג עליה דרב הונא וקא''ל דאי מברייתא דלקמן אתה רוצה ללמוד לומר כן לא היא דלענין זבלים לחוד אמרו בבריי' דלפי פתחים מתחלקת אבל בחצר מי שיש לו שתי פתחים נוטל שמונה אמות ארבעה אמות לפני כל פתח ומי שיש לו פתח אחד נוטל ארבע אמות לפני פתחו והשאר חולקין בשוה:

ותני כן. בתוספתא שם:

בכירה טפח לא שייכא הכא מידי ול''ג לה כאן וליתא בתוספתא ולקמן בפרק לא יחפור נשנית :

בזבלין לפי פתחים. הזבל שבחצר מתחלק לפי פתחים מפני שדרך הפתחים משליכין הזבל להעשות אשפה. באכסנייא צ''ל והכי הוא בתוספתא אכסנייא של המלך המוטל על הבתים מתחלקת לפי בני אדם הדרים בחצר:

החצירו'. בתוספתא שם:

שהיו משתמשות באמה. של מים וכולן מסתפקות מאמת המים זו ונתקלקלה:

כולם מתקנות עם העליונה. מסייעין אותה לתקן בקילקול שכנגדה לפי שהקילקול מעכבים את המים מלירד ונמצא תיקון העליונה לתועלת כולן היא:

והעליונה מתקנת כנגדה. כלומר בקילקול שכנגדה היא גם כן צריכה ליתן ולאפוקי בקילקול שכנגד השנייה כדמסיים ואזיל:

והשאר עם השניה. בקילקול שכנגד השניה השאר שהן למטה הימנה מסייעות אותה:

והשניה מתקנת כנגדה. כלומר לאפוקי העליונה שאינה צריכה לתקן עמה:

והתחתונה. היא מסייעת את כל העליונות שאם למעלה הימנה נתקלקל שוב אין המים יורדין לה:

ומתקנת כנגדה. אם הקילקול כנגדה היא מתקנת לעצמה ואין העליוני' צריכין לסייע אותה לפי שהתיקון שלמטה אינו נוח להעליונים ורוצים הן בקילקולה כדי שיהא להם מים בשופי ולא ירדו למטה:

חמשה דיוטות. הן הדיוטות של החצר ששופכין דרך תוכה השופכין שלהן ויורדות להביב שבחצר וממנה לחוץ ובהא איפכא הוא שאם נתקלקל הביב כולן מתקנות עם התחתונה שכל זמן שלא יכלו לירד למטה יעמדו השופכים אצלם:

והתחתונה מתקנת כנגדה. אבל לא בקילקול שלפניה שנוח לה זה:

והשניה מתקנת כנגדה. ולאפוקי התחתונ' שלמטה הימנה אינה מסייעת עמה:

והעליונה מתקנת כנגדה. אם הוא כנגדה ואין כולן מתקנות עמה אבל היא מתקנת עם כולן:

היו עשוים לגשמים. מקום שהיו לבני חצר לקבל מי גשמים יכולין למחות זה את זה להשתמש שם לכביסה. וכן אם אמת המים היתה עשויה לקבל מי גשמים לשתיה יכולין למחות מלהשתמש ממנה לכביסה שהיא מרובה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source